<h1>ארחות חיים הלכ' פדיון בכורות סימן ה'</h1>
<h2>דף ט.</h2>
פודין בשה בין בזכר בין בנקבה בין בתמימין בין בבעלי מומין בין קטנים בין גדולים. ואם אין לו שה פודין אותו בשיוויו ונותן לכהן. ויש לו לפדותו בשוה דינר ואם נותן שיוויו בעין יפה לא יפחות מסלע עין רעה חצי סלע בינונית שלשה זוזים.
<h2>דף ט:</h2>
פטר חמור עד שנפדה אסור בהנאה. ואם מכרו קודם לכן דמיו אסורין בהנאה ואם מת קודם לכן הרי זה יקבר ואפילו לאחר עריפתו אם לא נפדה ואם לא רצה לפדותו ונתנו לכהן אסור לכהן שישתמש בו עד שיפדנו בשה ויקח השה לעמו או יערפנו ויקבר.
<h2>דף י:</h2>
ופטר חמור כך הוא דינו. מצות עשה על כל אדם לפדות פטר חמור. ואם לא רצה לפדותו מצות עשה. לערפו בקופיץ מאחוריו ולא ימיתנו בקרדום ולא במגרה וכיוצא באלו אלא בקופיץ. ואין פודין אותו אלא בשה כשבים או בשה עזים ולא במין אחר.
<h2>דף יא.</h2>
ושתי מצות אלו נוהגות בכל מקום ובכל זמן. ומצות פדיה קודמת למצות עריפה. והשה שפודין בו לכהן והפודה פטר חמור של חברו הרי הוא פדוי.
<h2>דף יב:</h2>
מאימתי חייב לפדותו משנולד ועד שלשים יום [ומאחר שלשים יום] אם [רצה] לפדותו [פודה] ואם [רצה] לערפו עורף. כהנים ולויים פטורין מפטר חמור. וכמו כן כהנת ולויה ואפילו נתעברו מישראל.
<h2>דף יג.</h2>
ושתי מצות אלו נוהגות בכל מקום ובכל זמן. ומצות פדיה קודמת למצות עריפה. והשה שפודין בו לכהן והפודה פטר חמור של חברו הרי הוא פדוי.
